כל מי שחווה ילדות או נערות בשנות ה-70 של המאה הקודמת, יתרגש ואולי אף יזיל דמעה לצלילי היכל ועיר נדמו פתע או שירים אחרים מתוך המחזמר המופלא. שלמה המלך ושלמי הסנדלר היה בגדר שובר קופות בסטנדרטים הארצישראליים של שנות ה-70. המחזמר עלה אמנם 30 שנה מוקדם יותר, אך בשנות ה-70 קיבל דקות רבות ומכובדות של תהילה. לא היה ילד שלא נחשף בדרך זו או אחרת למחזמר החכם, הרגיש והנוגע הזה, בו כיכבו שני גברים משתי קצוות האוכלוסיה, המחליפים ביניהם תפקידים ותופסים זה את תפקידו של זה. הצגות, ספרים או תקליטים, ניתן היה להאזין, לשמוע או לראות. כך, כך או כך הייתה זו ההצגה הכי טובה בעיר. היום 40 שנה אחרי, אנחנו, ילדי שנות ה-70, יושבים, עם ביצבוצי שיבה שזרקה בפדחותינו, מזילים את אותה הדמעה, כשאבי קושניר מקפץ על הבמה כאילו אצלו, הזמן עצר מלכת. קושניר, מחליף את עילי גורליצקי האגדי. הוא נכנס לנעליים מיתולוגיות והוא רץ בהן כאילו לתפקיד הזה הוא נולד. המחזמר הרגיש הזה, מרגש גם בשל הזכרון הנוסטלגי שהוא מביא עמו, אך לא פחות בשל העדינות שבה הגישו לנו, הצופים, חומר למחשבה, על יחסי הון שילטון, על משמעות החיים, על מה אנחנו עושים כאן על הכדור הזה, על מה חשוב באמת ועל מה ניתן לוותר. 

את המחזמר חיבר סמי גרונמן, מחזאי גרמני ואת התרגום לעברית ערך נתן אלתרמן. המחזמר עלה לראשונה בשנת 1943 ובשנת 1964 שודרג עם שירים שהלחין סשה ארגוב. במהלך השנים הוא עלה בתיאטראות המובילים, לסירוגין ובשנת 2005 עלה בהמבימה, בה הוא משחק עד היום. על העיבוד המוסיקלי למחזמר העכשווי, בהיכל הבימה, אחראי יוני רכטר.

ערב של הנאה צרופה, הומור, רגש והמון נוסטלגיה.

לאתר הבימה ולפרטים נוספים על המחזמר

 1.

2.

3.

4.

1-4. תמונות מתוך המחזמר שלמה המלך ושלמי הסנדלר בתיאטרון "הבימה".